Kesef Mishneh Ma'aseh HaKorbanot 12 – כסף משנה מעשה הקרבנות יב‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) המנחות הן מן הקרבנות. והמנחות הבאות בפני עצמן, ואינן באות משום נסכים, מהן מנחת ציבור, ומהן מנחת יחיד. (ב) וכל המנחות סולת חיטים, חוץ ממנחת שוטה^א ועומר התנופה שהן מן השעורים: (ג) שלש מנחות לציבור. עומר התנופה, והוא קרב למזבח, כמו שיתבאר. ושתי הלחם שמביאין ביום עצרת, ואלו נקראו מנחה, ואינן קרבין לגבי המזבח, והן חמץ, ועליהן נאמר ״קרבן ראשית תקריבו אותם לי״י ואל המזבח לא יעלו״ (ויקרא ב׳:י״ב). והמנחה השלישית הוא לחם הפנים שעושין בכל שבת, ואינו קרב לגבי המזבח, אלא כולו נאכל לכהנים, כמו שיתבאר (רמב״ם תמידין ומוספין ד׳:ט׳-י״ב): (ד) ותשע מנחות ליחיד^ב, וכולן קרבין למזבח. ואלו הן, א׳^ג מנחת חוטא, והיא מנחה^ד שמקריב העני כשיתחייב חטאת ולא תגיע ידו. ב׳ מנחת שוטה, והיא מנחת הקנאות, שכבר נתפרשו מעשיה. ג׳ המנחה שמקריב כל כהן תחילה כשייכנס לעבודה, שמקריב אותה בידו, והיא הנקראת מנחת חינוך. ד׳ המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום, והיא הנקראת חביתין. ה׳ מנחת סולת^ה, והיא באה בנדר ובנדבה^ו. ו׳ מנחת המחבת, והיא באה בנדר ובנדבה. ז׳ מנחת המרחשת, והיא באה בנדר ובנדבה. ח׳ מנחת מאפה תנור חלות^ז, והיא באה בנדר ובנדבה. ט׳ מנחת מאפה תנור^ח רקיקין, והיא באה בנדר ובנדבה: (ה) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח אין כל אחת מהן פחותה מעישרון, ומיעוטו מעכב את כולו. וחמש מנחות הבאות בנדר ונדבה יש לו להתנדב ולנדור מהן כל^ט שירצה, אפילו אלף עישרון, אבל מנחת^י העומר, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות, ומנחת חינוך, והחביתין, כל אחת מהן עישרון אחד, לא פחות ולא יתר: (ו) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח טעונות הגשה במערב, כנגד חודה של קרן דרומית מערבית, ואינן טעונות תנופה, חוץ ממנחת^יא שוטה ועומר התנופה, ששתיהן טעונות תנופה והגשה: (ז) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח טעונות שמן ולבונה, לוג שמן לכל עישרון, וקומץ לבונה לכל מנחה, בין שהיתה עישרון אחד בין שהיתה שישים עישרון^יב, שאין מביאין בכלי אחד יתר על שישים^יג, כמו שיתבאר, חוץ ממנחת קנאות ומנחת חוטא, שנאמר ״לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה״ (ויקרא ה׳:י״א): (ח) נתן והקריב, לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה. נתן כלי שיש בו שמן או לבונה על גביה, אינו עובר, ולא פסל. מנחת חינוך והחביתין, מוסיף לכל אחת מהן שמן, כמו שיתבאר: (ט) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח נקמצות, מקטירין^יד הקומץ כולו על גבי המזבח, והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה, שאינה נקמצת, אלא מקטירין אותה כולה, שנאמר ״וכל מנחת כהן״ וכו׳ (ויקרא ו׳:ט״ז), הנה^טו למדתה^טז שמנחת חינוך, והחביתין, וכהן שהביא מנחת חוטא או מנחת נדבה, כולן נשרפות על גבי המזבח, ואינן נקמצות: (י) הכהנת מנחתה נקמצת כמנחת ישראל, ושיריה נאכלין. (יא) ולדות שנתערבו, והרי כל אחד מהן ספק כהן^יז, מנחתם נקמצת כמנחת^יח ישראל, ואינה נאכלת כמנחת כהנים. כיצד עושין, הקומץ קרב בפני עצמו, והשירים מתפזרים על בית הדשן: (יב) כל הנשואות לכהנים, בין כהנת בין ישראלית, אין שירי מנחותיהן נאכלין, מפני חלק הבעל^יט, ואינה כולה לאישים, מפני חלק האשה, אלא הקומץ קרב לעצמו, והשירים מתפזרין על בית הדשן:
הקמיצה בכל מקום בעזרה, ואם קמץ בהיכל כשרה. (יג) ומקדשין^כ מנחה בכלי שעל גבי קרקע, וקומצין מכלי שעל גבי קרקע, ואין מקדשין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע. ומאמתי יותרו השירים באכילה, משיצת^כא האור ברוב הקומץ: (יד) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח, מצה. וכן שירי המנחות שאוכלין הכהנים, אף על פי שהן מותרין לאכול אותן בכל מאכל ודבש^כב, אין אוכלין אותה חמץ, שנאמר ״לא תאפה חמץ חלקם נתתי״ (ויקרא ו׳:י׳), אפילו חלקם לא יחמיצו. ואם החמיץ שיריה, לוקה. והמחמץ אחר המחמץ חייב:
ולוקה^כג על כל^כד עשייה ועשייה שבה. (טו) כיצד, לשה חמץ^כה, או עירבה^כו חמץ, או קיטפה חמץ, או אפייה חמץ, לוקה, שנאמר ״לא תעשה חמץ״ (ויקרא ב׳:י״א),⁠^כז ״לא תאפה חמץ״, לחייב על כל^כח מעשה יחידי שבה. עשייה^כט חמץ מתחילה ועד סוף, לוקה על כל מעשה מהן. (טז) הניח שאור על גבי העיסה, והלך וישב לו ונתחמצה מאליה, לוקה, שהנחת שאור^ל הוא המעשה: (יז) תיבל השירין בקצח או בשומשמין ובכל^לא תבלין ושמנין, כשרה. מצה היא, אלא שנקראת מצה מתובלת: (יח) המחמץ מנחה פסולה, פטור, שנאמר ״אשר תקריבו לי״י לא תעשה חמץ״ (ויקרא ב׳:י״א), הכשרה לי״י^לב, לא הפסולה. חימצה כשהיא כשרה, ויצאת לחוץ, וחזר וחימצה אחר שנפסלה ביציאתה, אינו לוקה. חימצה בראשו של מזבח אינו לוקה, שנאמר ״אשר תקריבו״, וכבר קרבה זו והיא כשרה: (יט) המחמץ לחם הפנים לוקה, שנאמר ״כל המנחה״ (ויקרא ב׳:י״א). אבל מנחת נסכים אין בה מלקות, שאם גיבלה במים, הרי נפסלה קודם שתתחמץ^לג, ואם גיבלה בשמן^לד של נסכים, מי פירות הן, ואינן מחמיצין: (כ) החיטים של מנחות אין לותתין אותן, שמא יחמיצו, שהרי בחוץ לותתין אותן, ואין הכל זריזין לשמרן. אבל מנחת העומר, הואיל והיא של ציבור, לותתין אותה, שהרי הציבור זריזין הן ומשמרין אותה: (כא) כל המנחות הנאפות נלושות בפושרין, ומשמרן^לה שלא יחמיצו, הואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה, אנשי פנים זריזין הן. (כב) ובמקום שמבשלין קדשי קדשים, שם אופין את המנחות^לו, שנאמר ״זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים וכו׳^לז אשר יאפו את המנחה״ (יחזקאל מ״ו:כ׳): (כג) כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ, ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. וכל מעשיהן כשרים בזר, עד שיבואו לבית הקמיצה. ומחבת ומרחשת היו בעזרה, ושתיהן מכלי השרת, ומקדשין. ותנור של מקדש של מתכת היה:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ד: סוטה. וכן כמה פעמים להלן. אך שם המסכת בכ״י רבנו כבפנים.

^ב ד: היחיד. אך לעיל: לציבור.

^ג בד׳ לית. וכן כל האותיות הבאות המציינות מספר סידורי, וכבר כתבנו לעיל הל׳ ביאת המקדש ז, ב הערה 11 שהשמטת המספרים עלולה להטעות.

^ד ת1: המנחה. וכך ד (גם פ, ק).

^ה ת1: הסולת. וכך ד (גם פ, ק).

^ו ת1: ונדבה. וכן כ״פ לקמן. וכך ד (גם פ, ק).

^ז בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא, ע׳ להלן יג, ח, ור׳ ההערה הבאה.

^ח בד׳ (גם ק) לית מ׳מאפה׳. וחסרון הניכר הוא, ע׳ במה שצוין בהערה הקודמת.

^ט בד׳ (גם פ) נוסף: מה. ואין בכך צורך.

^י כך ת1. א: מנחות.

^יא כך ת1. א: משתי (צ״ל: משתים מנחת?).

^יב ד: עשרונים. אך במשנה מנחות ט, ג בכ״י רבנו כבפנים.

^יג בת1 נוסף: עשרון. וכך ד (גם פ, ק).

^יד ד: ומקטיר. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^טו ד: הא. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^טז ת1: למדת. וכך ד (גם פ, ק).

^יז בד׳ (גם פ) לית. וחסרון הניכר הוא.

^יח כך ת1. א (מ׳כהן׳): בהם ומנחתם נקמצת.

^יט בד׳ נוסף: שאינו אוכל. רצה להסביר, אך היה לו לכתוב: שאינו נאכל.

^כ ד: מקדישין. וכן לקמן. אך בגמ׳ מנחות ז. כבפנים.

^כא ד: משיצית. וכ״ה לפנינו בגמ׳ מנחות כו:, אך בכי״י וטיקן שם כבפנים.

^כב ת1: ובדבש. וכך ד (גם פ). ע׳ לעיל י, יב הערה 6.

^כג ת1: ולוקין. וכך ד (גם פ, ק).

^כד כך ת1. בא׳ לית, אך בפיהמ״ש מנחות ה, ב מופיעה לשון זו בערבית עם ׳כל׳.

^כה כך ת1. א (מ׳לשה׳): לש החמץ.

^כו ד: ערכה. ואכן במשנה מנחות ה, ב ובפיהמ״ש שם בכ״י רבנו: עריכתה, עריכה. וכ״ה להלן הל׳ כ״ג. ואולי לשונות מתחלפות הן, ו׳עירבה׳ מלשון הכלי שלשין בו, כמו ׳בצק שבסדקי עריבה׳ (משנה פסחים ג, ב).

^כז בת1 נוסף: ונאמר. וכך ד (גם פ, ק).

^כח כך ת1, וכ״ה בפיהמ״ש למנחות ה, ב בכ״י רבנו. בא׳ לית.

^כט ד: עשה. אך הפועל מתייחס למנחה, כמו כל הפעלים ברישא.

^ל ת1: השאור. וכך ד (גם פ, ק).

^לא בת1 נוסף: מיני. ד: או בכל מיני. וברור שזאת הכוונה.

^לב ד (גם פ): להשם. אך זהו שינוי מלשון הכתוב.

^לג כך ת1. א: שיתחמץ.

^לד ד: ביין. אך הגיבול שאינו פוסלה הוא בשמן. ובשו״ת ׳נודע ביהודה׳ (קמא, או״ח סי׳ כ״ב) תמה על גירסת ד׳, ולא ידע על גירסת כתבי⁠־היד.

^לה כך ת1. א: ומחמצן.

^לו כך ת1. א: מנחות.

^לז ד (גם ק): את האשם ואת החטאת. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

(א) המנחות הם מן הקרבנות וכו׳: (ב) וכל המנחות סולת חטים וכו׳ – משנה רפ״ב דסוטה (דף י״ד): (ג) שלש מנחות לצבור עומר התנופה וכו׳ כמו שיתבאר – בפ״ז מה׳ תמידין:
והמנחה השלישית היא לחם הפנים וכו׳ כמו שיתבאר – בפרק הנזכר: (ד) ותשע מנחות היחיד וכו׳ – במשנה בפרק כל המנחות באות (מנחות דף ס׳). ויש בנוסחאות שלנו בדברי רבינו חסרון וצריך לכתוב מנחת מאפה תנור והיא באה בנדר ונדבה מנחת רקיקין והיא באה בנדר ונדבה: (ה) כל המנחות הקריבות לגבי המזבח וכו׳ – בהקומץ רבה (דף כ״ה) תנן העשרון מיעוטו מעכב את רובו ופירש״י שאם חסר כל שהוא פסול.
ומ״ש: וחמש מנחות הבאות בנדר ונדבה יש לו להתנדב ולנדור מהם כל מה שירצה וכו׳ – פשוט הוא.
ומה שכתב: אבל מנחת העומר ומנחת חוטא וכו׳ לא פחות ולא יתר – בס״פ אלו מנחות (מנחות ע״ז:) ת״ר כל המנחות שריבה במדת עשרונן או שמיעט במדת עשרונן פסולות, וע״כ לומר דכל המנחות הבאות שלא בנדר ונדבה קאמר: (ו) כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות הגשה – משנה בפרק כל המנחות באות (מנחות ס׳).
ומ״ש: שהגשה במערב – שם במשנה (דף ס״א).
ומ״ש: שהוא כנגד חודה של קרן דרומית מערבית – ברייתא בפרק הקומץ רבה (מנחות י״ט:) ויליף לה מקראי.
ומ״ש: ואינן טעונות תנופה חוץ ממנחת סוטה ועומר התנופה וכו׳ – משנה בפרק כל המנחות (מנחות ס״א): (ז) כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות שמן ולבונה חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות וכו׳ – משנה בפרק כל המנחות (מנחות נ״ט).
ומ״ש: לוג שמן לכל עשרון וקומץ לבונה לכל מנחה בין שהיתה עשרון אחד בין שהיתה ששים עשרונים – פלוגתא דתנאי במשנה פרק שתי מדות (מנחות פ״ח) ופסק כת״ק ולא כראב״י משום דקראי מסייעי לת״ק.
ומה שכתב: שאין מביאין בכלי אחד יתר על ששים עשרון – כמו שיתבאר בפרק י״ז: (ח) נתן והקריב לוקה על השמן בפני עצמו וכו׳ – משנה בפרק כל המנחות (מנחות נ״ט) גבי מנחת חוטא ומנחת קנאות.
ומ״ש: נתן (ב) כלי שיש בו שמן או לבונה על גביה אינו עובר ולא פסל – גם זה שם במשנה:
מנחת החינוך והחביתין וכו׳ כמו שיתבאר – בפרק שלשה עשר: (ט) כל המנחות הקריבות לגבי המזבח נקמצות וכו׳ – ר״פ (דף ע״ב) אלו מנחות נקמצות ושיריהם לכהנים מנחת הסלת והמחבת והמרחשת וכו׳.
ומ״ש: חוץ ממנחת זכרי כהונה וכו׳ – שם ומקרא מלא הוא. ודקדק רבינו לכתוב זכרי כהונה משום דמנחת כהנת נאכלת כמו ששנינו בפרק היה נוטל סוטה (סוטה כ״ג).
ומה שכתב רבינו: הא למדת וכו׳ – לאפוקי מרבי שמעון דאמר בפרק אלו מנחות מנחת חוטא של כהנים נקמצת: (י) ומ״ש: הכהנת מנחתה נקמצת וכו׳ – כבר נתבאר:
כתב הראב״ד: הכהנת מנחתה נקמצת. א״א כהנת זו לא ידעתי מה היא וכו׳. כלומר שנשואה לכהן אפי׳ ישראלית כתב רבינו לקמן בסמוך שאין שירי מנחתה נאכלין וכו׳. ואני אומר שאיני יודע ממה תמה הראב״ד על רבינו דהא איצטריך לאשמועינן שאע״פ שהיא בת כהן והיא פנויה מנחתה נקמצת ושיריה נאכלים כדין מנחת ישראל: (יא) ולדות שנתערבו והרי כל אחד מהם ספק מנחתם נקמצת וכו׳ – בפרק נושאין (יבמות ק׳): (יב) כל הנשואות לכהנים וכו׳ עד מתפזרים על בית הדשן – בפרק היה נוטל (סוטה כ״ג) משנה וברייתא:
הקמיצה בכל מקום בעזרה – משנה בפרק קדשי קדשים (זבחים ס״ג).
ומ״ש: ואם קמץ בהיכל כשירה – מימרא בפ״ק דמנחות (דף ח׳) ובפרק קדשי קדשים שם: (יג) מקדשין מנחה וכו׳ – מימרא בפ״ק דמנחות (דף ז׳).
ומ״ש: ואין מקדשין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע – שם בעיא דאיפשיטא:
ומאימתי יותרו השירים באכילה וכו׳ – בפרק הקומץ רבה (מנחות כ״ו:) פלוגתא דאמוראי ופסק כר׳ יוחנן משום דמשמע התם דאמוראי סברי כוותיה: (יד) כל המנחות הקריבות לגבי המזבח מצה – ר״פ (דף נ״ב:) כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם.
ומ״ש: וכן שירי המנחות וכו׳ עד ואם החמיצו שיריה לוקה – משנה שם (דף נ״ה).
ומ״ש: שמותר לאכלן בדבש – שם.
ומ״ש: והמחמץ אחר המחמץ חייב – מימרא דרבי יוחנן שם (דף נ״ו:) ופרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל״ג:).
ומ״ש: ולוקין על כל עשיה ועשיה שבה וכו׳ – משנה שם וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה. ודע דאיתא בגמרא (דף נ״ו) אמר רב פפא אפאה לוקה שתים אחת על עריכתה ואחת על אפייתה והא אמרת מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה ל״ק הא דעריך הוא ואפה הוא הא דעריך חבריה ויהיב ליה ואפה. ופירש״י לוקה שתים דאפיה גמר עריכה היא. ערך הוא ואפה הוא לאחיובי תרתי אתרוייהו. ערך חבריה ואפה הוא מחייב חבריה חדא ואיהו תרתי אאפיה ואעריכה דגמר גמרה עכ״ל. והתוס׳ פירשו בענין אחר ויש לתמוה למה השמיט רבינו מימרא זו: (טז) הניח שאור על גבי העיסה והלך וישב לו וכו׳ – מימרא שם (ע״ב): (יז) תבל השירים בקצח או בשומשמין וכו׳ – ברייתא בפרק הקומץ רבה (מנחות כ״ג:) תבלה בקצח או בשומשמין וכו׳ ומשמע לרבינו דהיינו דוקא בשירים אבל בקומץ פסול מפני שהוא יתר דהא תנן בפ״ק דמנחות (דף ו׳) קמץ ועלה בידו גרגיר של מלח או קורט של לבונה פסול מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסול:
כתב הראב״ד: תבל השירים בקצח או בשומשמין או בכל מיני תבלין ושמנים כשירה א״א נ״ל במצה האפויה נשנית וכו׳. ואני אומר שאין זה מוכרח שהרי אע״פ שגבלה בתבלין אפשר לשמרה שלא תחמץ כדרך שאמרו בנילושות בפושרין: (יח) המחמץ מנחה פסולה פטור וכו׳ – ברייתא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נ״ז):
חמצה כשהיא כשירה ויצאת לחוץ וכו׳ – שם בעיא דלא איפשיטא ולקולא.
ומ״ש: חמצה בראשו של מזבח אינו לוקה וכו׳ – ג״ז שם בעיא דלא איפשיטא ולקולא: (יט) המחמץ לחם הפנים אינו לוקה וכו׳ אבל מנחת נסכים אין בה מלקות וכו׳ – שם תניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי ר״י הגלילי ר״ע אומר לרבות לחם הפנים לחימוץ ופסק כר״ע ואמרינן בגמ׳ מנחת נסכים מי פירות הם ומי פירות אינם מחמיצין אמר ר״ל אומר היה ר״י הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשירה משמע דר״ע לא סבר הכי. ומ״מ קשה דרבינו יליף לחם הפנים מכל המנחה וברייתא יליף לה מאשר תקריבו. וי״ל דבגמרא הכי איתא תנו רבנן אילו נאמר אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי בלא תעשה חמץ אלא קומץ בלבד מנחה מנין ת״ל וכו׳ כל המנחה אשר תקריבו לה׳ וכו׳ למה לי מיבעי ליה לכדתניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחמוץ דר״י הגלילי וכו׳ ואיכא למידק מאי קשיא ליה אשר תקריבו לה׳ למה לי הא דרשינן ליה למעוטי פסולה. וי״ל דמשמע ליה דהוה מצי למעוטי פסולה מדהוה ליה למיכתב כל מנחה וכתב כל המנחה משמע המנחה הידוע הכשירה ולא הפסולה וא״כ אשר תקריבו לה׳ למה לי וקאמר לרבות מנחת נסכים לר״י הגלילי ולחם הפנים לר״ע. ומשמע לרבינו דאשר תקריבו לאו באנפי נפשיה מידריש אלא היינו לומר דאתא לגלויי על כל המנחה דאף לחם הפנים בכלל ומפני כך תפס כל המנחה: (כ) החטים של מנחות אין לותתים אותם שמא יחמיצו וכו׳ – בס״פ כל שעה (פסחים מ׳:).
ומ״ש: אבל מנחת העומר הואיל והיא של צבור וכו׳ – שם ומאי שנא ממנחת העומר ותניא מנחת העומר לותתין אותה צבור שאני ופירש רש״י שהיא קרבן צבור וכל עסקיה היו עושים ע״פ ב״ד ובודאי ב״ד זריזים הם: (כא) כל המנחות הנאפות וכו׳ – משנה בפרק כל המנחות (מנחות נ״ה): (כב) ובמקום שמבשלים קדשי קדשים שם אופים את המנחות וכו׳ – בפרק שתי הלחם (מנחות דף צ״ו) במשנה כל המנחות יש בהם מעשה כלי בפנים ובגמרא שאלו את רבי זו מנין אמר להם הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה ומפרש רבינו כפירוש התוספות דלמאי דקתני בפנים קאי ומשמע דלא גרס מאי דגריס בספרים דידן מה אשם וחטאת טעונים כלי אף מנחה נמי טעונה כלי, ואם תמצי לומר דגריס ליה רבינו יפרש דאתרוייהו קאי אבפנים ואכלי: (כג) המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ וכו׳ – בתוספתא דמנחות פרק י״א מנחות יש בהן מעשה כלי בפנים טיחונן והרקדתן בחוץ לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. וכל שכתב רבינו אינו מדוקדק שהרי שתי הלחם ולחם הפנים קרויין מנחה ופסק רבינו בפ״ח מתמידין ומוספין שלישתן ועריכתן בחוץ וכן שנוי בפ׳ שתי הלחם:
וכל מעשיהם כשרים בזר וכו׳ – בפרק הקומץ רבה (מנחות י״ח):
ומחבת ומרחשת היו בעזרה וכו׳ – בס״פ כל המנחות (מנחות ס״ג):
ותנור של מקדש של מתכת היה – בפ׳ דם חטאת (זבחים צ״ו) ומפרש התם טעמא דכיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור ה״ל כלי שרת וכלי שרת דחרס לא עבדינן ופירש״י וקדושתן בתנור שאין נעשים בכלי שרת לפי שאין טעונים שמן ואמרינן בפרק שתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון